אכן סיפור של תקופה מאוד חשובה ותוססת של תנועת הבונים דרור בברזיל לא מסופר ולא מופיע בשום מקום או מסמך .
באמצע שנות ה-70 , יותר נכון, בשנת 1976 מגיעה לארץ לתוכנית “שנת הכשרה” ומכון למדריכי חוץ לארץ, הקבוצה הראשונה לאחר הפסקה ארוכה שלא נשלחו חברי התנועה למכון למדריכים . הקבוצה הייתה מורכבת ממיטב המנהיגים של התנועה בברזיל בפריסה די רחבה של סניפי התנועה מצפון עד דרום ברזיל . אלה שנים של תסיסה פוליטית בברזיל , מאבק לקראת סיום המשטר הצבאי וכו. מטבע הדברים ,חברי הקבוצה מגיעים עם מטען אידאולוגי חי ותוסס ועם הרבה מרץ לשנות דברים .
חזרתו ארצה של מחזור שנת 76 מהווה קו הפרדה ושינוי גדול מאוד בפעילות בתנועה . בשנתיים הבאות ,חבר אחד כבר עולה לארץ להגשמה בקיבוץ ברור חייל , ושלושה חברי מחזור אחרים עוזבים את לימודיהם , את בתיהם ומתקצבים בהנהגת התנועה בסאן פאולו , בדיור משותף “בית בוגרים” ומקדישים את חייהם להנהיג את התנועה בהיבט הארגוני, החינוכי ויעדים ברורים של עלייה לארץ .
כאן מתחילה אווירה בתנועה בברזיל שמזכירה את שנות ה-50 ו- 60 לקראת פעילות החלוצית שבסופו של דבר הביאה לגרעיני העלייה והגשמה בקיבוץ ברור חייל .
כנסים וועידות התכנסו לוויכוחים אידאולוגיים ומהותיים על תפקיד התנועה בחברה הסובבת והמציאות בברזיל , ציונות , ולאן להמשיך מכאן ?
זכורה לי באופן אישי ועידה אי שם בשנת 78 במתחם “ההכשרה” שממש הרגשנו שאנו דנים “בעתיד הציונות הסוציאליסטית …..” מצגות , נאומים, בורוכוב ,גורדון ,כצנלסון , מי לא ? .
אלה ימי הנוכחות המדהימה של שליח מישראל מיוחד בשם PINDUCA חבר קיבוץ ברור חייל שידע בצורה יוצאת דופן למלא את הנפש שלנו כצעירים מלאי מרץ ונחישות . PINDUCA לא חסך שום מאמץ כדי להניח פלטפורמה אידאולוגית לשינוי והתחדשות. הגיש לנו רשימת ספרים לקריאה, הדגשים בנושאי חינוך, ובעיקר ובעיקר שאל שאילות מציקות ונוקבות . לא נתן לנו מנוחה …. הוא ידע מה הוא עושה והוא ידע שי לו “חומר טוב” בידיים ונקודת זמן מתאימה .
קיבוץ ברור חייל שהיה ללא ספק פאר ההגשמה של התנועה מברזיל כבר לא היווה אתגר ומקור למשיכה שיכול להתאים לאווירה של חיפוש אידאולוגי ולהט צעיר וציוני .
בשנים 78 ו 79 ,למרות שכבר היינו בשלים ומוכנים לעלות לארץ , הקדשנו את כל זמנינו במטרה למצוא משק יד חדש בארץ שידליק שוב את הלפיד ולהעמידו כאתגר שימשוך עוד צעירים לפעילות בתנועה ובהמשך עלייה לארץ . הצלחנו ליצור אווירה של שינוי בכל הרמות ותחומים של תנועת הבונים דרור בברזיל . בלטנו בשטח במובן הזה לעומת התנועות האחרות . כל זאת בתקופה של דעיכה מתמדת של חשיבותן של תנועות הנוער החלוציות בגלות .
מכאן , במשך כמה שנים טובות עד אמצע שנות ה-80 , הוגדר קיבוץ גזר שבשפלה , כיעד לעלייה והגשמה . קיבוץ גזר היה קיבוץ צעיר ומהפכני , גלגול שלישי של ישוב וותיק והפעם הוקם ע”י גרעני תנועת הבונים מארה”ב . במשך כמה שנים ,הגיעו לגזר כמה מחזורים של שנת הכשרה ועלייה . ראינו חבר’ה צעירים שוב עובדים בלול, ברפת ובשדות ובתי ילדים ובמטבח . ראינו שוב ניסיון להציב אתגר חדש .
אין לי כוונה להיכנס לניתוח או לדיון המעמיק והמעניין בנוגע לסיבת ההפסקה או אי הצלחה של קיבוץ גזר כיעד לקליטת העלייה של חברי התנועה . זאת לא המטרה והזמן הנכון כאן .
אבל ללא כל ספק , כל המהלך תרם רבות לתחייתה מחדש של אווירה תוססת, חיובית ויפה מאוד בקרב חברי התנועה בכמעט עשור שנים בברזיל . אני מאוד גאה שהייתי גורם מוביל בכל התקופה הזאת .הייתה תקופה יפה שידעה להכין אותי לאתגרים רבים בחיים שלי . ובעיקר ,עד היום ,קושרת אותי לגורל מדינת ישראל לטוב ולרע.
קורט קאופמן
2018
outras postagens:
- None Found
חבל שקורט לא התמודד עם כישלון הגרעין בקיבוץ גזר. התמודדות או ניסיון להסביר זאת עשוי היה לשפוך אור על כישלונות אחרים של התנועה להגשים בדרך הקלסית של גרעיני עליה לקיבוץ. יתרה מזאת על ההתעקשות הבלתי מובנת להמשיך ולחזור על דפוסי הגשמה שהיו נכונים בשנות ה 50, בנסיבות לגמרי אחרות הן של מדינת ישראל ושל התנועה כאחת. שיח כזה עשוי לתרום לחשיבה מחודשת על מהות ההגשמה של בוגרי התנועה בימינו.
טיטו
אמשיך בעברית, למרות שהדיון עשוי להיות רלוונטי גם לחברים שפחות שולטים בעברית. החל ממחוייבות שלושה חברים העוזבים לימודים ומתגייסים לעבודה מלאה לתנועה – בדומה למה שטיטו עצמו עשה ב 1971 ועבר לפעילות בסאן פאולו, יצירת מסה קריטית של שלושה בוגרים בוודאי איפשרה גיבוש קבוצה שעלתה לקיבוץ גזר. זאת, לאחר הטראומה של גרעין ארז והניסיון של שנים בודדות קודם לכן לגבש קבוצת עליה להאון.
זה היה בהחלט הישג יפהת ולא הייתי בשום אופן מגדיר אותו ככישלון. ליוויתי את המשבר בגזר כשהייתי מזכיר בברור חיל ב 1985, והנסיבות היו שונות ,ולא נראה לי שההסברשל טיטו מהווה תיאור מתיאם למה שקרה.
בכל מקרה , כמו שהיה גם בברור חיל ובתנועה הקיבוצית בכלל, גם בשנות ה 80 הקיבוץ היווה מסגרת מצויינת לרוב העולים לקליטה בארץ, וגם אם הרוב עזב את הקיבוץ תוך שנים ספורות, רובם נשארו בארץ, אודות לחינות הציוני בתנועה. לא כך קרה בתנועות אחרות, שהדגישו את הערכים החברתיים – ועזיבתם את הקיבוץ גררה רבים לעזוב את הארץ.
הקבוצה שעלתה לגזר יצרה את התקדים של משק יעד חלופי לתנעוה בברזיל, ששנים מאוחר יותרהביאה לעליה של עשרות בוגרים לחצרים.
Vou passar para o Português.
Lendo o excelente material acima, avento aqui a proposta de fazermos um encontro das gerações :dos primórdios do Movimento, via os anos de 70 e acima, culminando com as 2 recentes décadas de aliá de bogrim.
Neste encontro poderemos lançar as bases de uma reunificação, em prol do que pretendemos na nossa Associação de não só preservar o legado do nosso Movimento, que fez de nós o que somos, mas também de como manter a chama do Sionismo prático entre os chanichim do nosso Movimento no Brasil.
Está lançado o desafio. Quem levantará a luva?
Jerusa (Shmuel Yerushalmi)
A ideia do Jerusa de organizar um Kinus (encontro) inter-geracoes e boa. Para isso e necessario verificar com a hanhaga da tnua se estao dispostos a um dialogo deste tipo. Mesmo que nao tenha intencoes deliberativas pode vir a influenciar a hagshama a tnuatit do futuro proximo. Para que isto aconteca e necessario:
a) Verificar se os bogrim da Tnua no Brasil + shnat hachshara gostariam de participar deste evento.
b) Organizar uma vaada preparatoria com representantes de diversas geracoes e as atuais (as mais importantes)
c) determinar dia, local e hora.
d) convidar participantes.
e) Preparar “teses” e\ou planos de hagshama alternativa aos modelos existentes.
Creio que a ideia do Jerusa e boa e o que propoe oTito da as bases para tal tipo de reuniao.