נחל המריבה – As relações de Bet Shean com os Kibutzim da região

כאדריכל חבר קיבוץ פעלתי במשך 40 שנה במחלקה לתכנון של התק”מ, וליוויתי מההיבט המקצועי התפתחות תופעה חברתית יחודית זו, עד שנסיבות המציאות הפוליטית והכלכלית הביאו למעשה לפרוקה.

לאורך השנים עבר הקיבוץ ממצב היותו גורם חלוצי בפיתוח אזורים נידחים, לפעמים עמוסי מחלות, לישות מוגדרת אך מוגבלת, בסביבה כפרית ועירונית לא קיבוצית, והיה עליו להסתגל לתקנות חוקיות וסטטוטוריות שבאו בעיקבות אותו פיתוח שהוא עצמו יצר.

זה המקרה של קיבוץ ניר דוד. בעלותו על הקרקע ב-1936 האזור היה שומם, ביצה מוכת מלריה, ובית שאן לא יותר מכפר ערבי שכוח-אל. ההתישבות והבניה התבצעו מתוך התמודדות פונקציונלית עם התנאים הפיזים הקשים, וללא הנחיה תכנונית מחייבת. הוא עשה זאת בסטנדרטים הגבוהים ביותר הידועים אז, ובתוצאה סביבתית ראויה להערצה.

זה לא מקנה לו היום זכויות חורגות בשימוש במשאבי קרקע וטבע. והקיבוץ כנראה הפר גם הפר כללי שימוש אלה, במיזמים של השנים האחרונות שהם השקעה לצרכי ריווח, ולא דרישה בסיסית לקיום הישוב.

בינתיים, עם העליה ההמונית של שנות ה-50, בית שאן היתה לעיירת פיתוח עם הבעיות הידועות. תושביה לא עברו את החוויה החלוצית של קיבוצי האזור לפני קום המדינה, אבל התמודדו בדרכם הם בקשיי מחיה מאוד כבדים. זה לא מקנה להם זכות להשמיץ ולהסית נגד הקיבוץ, וגם לא להתערב בפרטיותם של חבריו, תוך השגת גבול גסה ורעשנית, היונקת השראה מה”קשט המזרחית” – הגוף הידוע בשנאתו הקנאית לקיבוצים.

לא אלה צריכים להיות הקרבן לדרישה ל”צדק חלוקתי” המושמעת ע”י אנשי בית שאן ופעילי ימין אלימים. במקרה של ניר דוד הפתרון חייב לבוא מתכנון רציונלי ויצירתי, שיתחשב בנימוקים הצודקים מ-2 הצדדים ויתעלם מאמוציות וקנאות המאפיינים את מאבק העיירות.

נדרש פתרון אדריכלי והנדסי אמיץ ורחב-ידיים של הטיית הנחל, בצורה שתבודד את הקיבוץ מהמוני המבקרים ותתן לאלה את התשתיות המתחייבות מתיירות עממית בקני מידה נרחב. זה מתבטא במחקר ובתכנון פיזי וסטטוטורי כולל של הסביבה, ולא בנורמות עצבניות לויסוט מקומי שלא יפתור את הבעיה.

עד כה לא הבחנתי בגורם כלשהו – פוליטי או מקצועי-תכנוני – שיקח משימה זו על כתפיו. ואנו נמשיך לראות במקרה ניר דוד תופעה נוחה להסטת הימין, המשתוללת בעידוד הממשל.

outras postagens:

None Found