בנימין יובן Juven ז"ל
בנימין נולד בריו דה ז'ניירו ב- 1931 להוריו חיים וגניה (שהגיעו לברזיל מפולין בשנות העשרים של המאה העשרים). המשפחה גרה ליד החוף בפלמנגו והוא בילה הרבה בים ובמשחקי כדורגל עם ילדים ונערים ברזילאים. מגן הילדים ועד סוף חטיבת הביניים למד בבי"ס צרפתי (עם משטר קשוח) ובהמשך, למד שלוש שנים בביה"ס התיכון האמריקאי בריו. עם סיום לימודי התיכון, למד בנימין ארכיטקטורה ועבד בתקופת לימודיו במשרד האדריכלים של אוסקר נימאייר.
במרץ 1948 התקיים מחנה תנועת "דרור הבונים" בפטרופוליס ומאז הצטרף בנימין לתנועה כחניך ואח"כ כמדריך. כמדריך השפיע על חניכיו לעלות לארץ וטרח להחזיר לתנועה צעירים שנטשו. הוא אף נשלח עם חברו הטוב בנימין בוכבינדר ז"ל, לצפון-מזרח ברזיל ושם פגש בצעירים יהודים ובהוריהם וקיים עימם שיחות בנושא העלייה לארץ. הוא זכר בחיוך, שכאשר לא הגיעה אליהם משכורתם, ישבו בפארק ברסיפה וניזונו מפירות המנגו שנשרו על ראשיהם.
חניכיו בתנועה בריו מספרים על שיחות אישיות שניהל עימם על ערכים, ואחרים זוכרים את ניסיונותיו לחשוף אותם לעולם המוסיקה, שכה אהב.
בשל נאמנותו לדרך התנועה, בנימין לא סיים את לימודי הארכיטקטורה בריו, למורת רוחם של הוריו אשר כעסו על עזיבת הלימודים לפני סיום התואר. הוא עבר את ההכשרה לעלייה ב- Jundiai ועלה לארץ ב- 1954. ראשית הובאו חברי הגרעין לרמת יוחנן ושם עברו הכנה לחיי קיבוץ. בנימין זכר חוויות מתקופה זו: את ניווטי הלילה שנמשכו עד אור הבוקר, רק אז מצאו את דרכם חזרה לקיבוץ לפי הקולות מהלול, ואת אשכולות הבננות שהחביאו מתחת למיטות לעיתות רעב.
מרמת יוחנן הגיע לקיבוץ ברור-חיל, שם עבד בגידולי שדה. הוא זכר בהומור את השמירות הליליות בבית הילדים ואת תורנויות המטבח בתקופת ה"צנע".
חוויה רוחנית מיוחדת הייתה לו בהשתתפות בכנס של תנועת ה"עבודה" באוהלו, שם הכיר מקרוב את מובילי התנועה בארץ.
ב-1958 עזב את הקיבוץ ויצא ללימודים. הטכניון אשר בדק את הישגיו ועבודותיו בתחום הארכיטקטורה בברזיל, אישר והסכים לקבלו להמשך וסיום לימודים. בנימין בחר בלימודי חקלאות בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, מתוך מחשבה שזה חשוב יותר ויועיל לקיבוץ.
לאחר סיום התואר הראשון, עבד ב"ידע" שהיה שייך למכון וייצמן למדע, ואת עבודת הדוקטורט במיקרוביולוגיה ביצע בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית. לאחר סיום ה- .Ph.D נסע להשתלמות באנגליה (1971). בשנים 1972-1973 עבד כשכיר בממשלת ארה"ב- המחלקה לחקלאות- USDA והקים את המעבדה בתחום טכנולוגיה של מזון במרכז המחקר האמריקאי Russel Research Center (הגדול ביותר בארה"ב שהוקם נכון לאותה עת), בעיר אתנס (Athens, Georgia) ליד אטלנטה. ב- 1972 נסע מארה"ב ללמד בקמפינס, ברזיל. רוב שנותיו עבד במנהל המחקר החקלאי ע"ש וולקני בבית דגן. שם גם הנחה לעבודת דוקטורט, ייעץ לתעשיות שונות בארץ (שטראוס, אלקטרה ועוד).
נקודת מפנה בחשיבה המדעית שלו היתה אחרי שהשתתף במסגרת Gordon Conferences ב-New Hampshire. הוא השתתף בצוותים שנסעו לייעץ לתעשיות מזון בארצות שונות (בין השאר, פנמה, קולומביה וג'מאייקה) ושיתף פעולה בנושאים מחקריים עם ספרד, צרפת (INRA) ומספר אוניברסיטאות ומכוני מחקר בארה"ב. הוא נסע להשתלמויות אצל המומחים הגדולים בתחום (באוניברסיטאות Cornell במדינת ניו-יורק, באוניברסיטת Clemson בדרום קרוליינה, ועוד), ואף הזמינם לסייע ולייעץ לתעשיות המזון בארץ (למשל, Prof. Robert Baker מאוניברסיטת Cornell שייעץ בהקמת המפעל ביחיעם).
בשנים 1979-1982 שימש כמנהל המכון לטכנולוגיה ואחסון תוצרת חקלאית שבמכון וולקני.
בשנים 1982-3 עבד כחוקר במסגרת האוניברסיטה של ג'ורג'יה שליד אטלנטה, לשם חזר ל"שבתון" מקוצר ב- 1986. הוא התמחה בתחום בקרת איכות, פרסם רבות בנושא, ונסע לקדם את הנושא ע"י מתן קורסים במקומות שונים בארץ ובחו"ל (ספרד ופורטוגל). בשנים 1994-1996 עבד בתחום זה ב- Virginia Tech ושם קיבל תואר פרופסור. משם נסע לתת קורס וללמד את הנושא בפורטוגל. לפי בקשת האוניברסיטה בסן חוזה, קוסטה ריקה, הוזמן להרצות ולייעץ בפתרון בעיות של תעשיית המזון שם.
בכל פעילותו הוא היה חדור שליחות והאמין בפתרונות מדעיים לבעיות תעשייתיות.
בדרכו שלו, בשקט ובצנעה שאפיינו אותו, האדיר את שמה של ישראל בכל מקום אליו הגיע ו"רכש" ידידים רבים לישראל.
רבים אהבו אותו. הוא היה איש אוהב אדם, מסור למשפחתו, דבק בערכיו, שוחר תרבות ומדען ברמ"ח אבריו.
בנימין נפטר באוגוסט 2020 והותיר אחריו את רעייתו יונה, מחנכת ומורה לביולוגיה בגמלאות, בתו פרופ' תמר יובן-גרשון, חוקרת בתחום ביולוגיה מולקולרית, ומשפחתה, ובנו ד"ר יואב יובן, רופא, ומשפחתו, הממאנים להיפרד.
